<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — ימות עולם שער שלישי</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כל היכא דאיתא תני רב ספרא משום חד ומנו ר"ג הוא בנו של רבי. כל היכא דפליגי רב ור' יוחנן הלכה כר"י. ר' אלעזר ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, חוץ מתלת מילין דהלכה כרבי אלעזר. שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ר"ל ורבי יוחנן הלכה כר"י לבד מתלת דהלכה כריש לקיש, חדא גבי החולץ למעוברת (יבמות ל"ו ע"א), תניינא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ט ע"ב) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר, תליתאה בפרק יש נוחלין (שם קל"ו ע"א) הכותב כל נכסיו לבניו לאחר מותו אינו יכול לחזור בו וכו'. רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. אין הלכה כרב בשבת בדיני מוקצה משום דסבירא ליה כר' יהודה, שמואל ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דסבירא להו כרבי שמעון. רב ור' חנינא הלכה כרב. רב ורב הונא הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
<h2>דף כה.</h2>
וגרסינן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ה ע"א) והאמר ריב"ל כל מקום שאמר ר"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים, רבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק, ודכולי עלמא אימתי לפרש, גברא אגברא קא רמית, מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי, א"כ אשכחנא אמורא דאית ליה אימתי לחלוק, והיינו דרמי בר חמא דמפרש טעמא דפסול לעדות של משחק בקוביא משום אסמכתא, ואמרינן מאי בינייהו, איכא בינייהו דגמר אומנות אחרינא דלרב ששת כשר, וא"כ אימתי דקאמר ר' יהודה בזמן דאין לו אומנות אלא הוא בא לפרש, ולרמי בר חמא בא לחלוק. כתוב במסכת סופרים (פי"ד הלכה י"ח) שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג, והמנהג שאמרו שמבטל הלכה מנהג ותיקין, אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת, עכ"ל.
<h2>דף כז.</h2>
אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם, יאוש שלא מדעת בכמה דוכתי בב"מ (כ"ב ע"ב), עד זומם פרק דיני ממונות (סנהדרין כ"ז ע"א), לחי העומד מאליו עירובין פ"ק (ט"ו ע"א), ור"ת פירש ימי לידה שאינה רואה בהם, קידושין שלא נמסרו לביאה פרק האיש מקדש (קדושין נ"ב ע"א), גילוי דעת בגיטין פרק השולח (גיטין ל"ד ע"א), מומר אוכל נבילות לתיאבון פרק דיני ממונות (סנהדרין כ"ז ע"א).
<h2>דף כט:</h2>
רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מתלת, שדה ענין ומחצה דהלכה כרב יוסף. רב אחא ורבינא הלכה כרבינא בר מאומצא, וביעי, וסלקי, וכולהו בפרק גיד הנשה (חולין צ"ג ע"ב), דהלכה כרב אחא ולא כרבינא. רבינא ורב אשי הלכה כרב אשי. והלכתא כמר בר רב אשי בכולי תלמודא בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתא דאמר מר בר רב אשי בדאורייתא נמי מפכינן שבועה, ומכתב אודיתא כי ההוא דאכמין ליה חברייא וכו' בהדין תרין לית הלכתא כוותיה, יש גורסין בר ממיפך שבועה וחיורי דלית הלכתא כוותיה.
